מעבר לצנזורה: איך שלטון סמכותי מזין אלימות מגדרית

אלימות מגדרית והטרדה מינית הן תופעות אוניברסליות, אולם במדינות בעלות משטר סמכותי הן מקבלות ממדים ייחודיים. היעדר חופש עיתונות, מערכת משפט חלשה ופיקוח דל על מוסדות השלטון מביאים לתת-דיווח נרחב ולפער משמעותי בין החקיקה לבין היישום בפועל. מאמר זה מציג נתונים עדכניים ממספר מחקרים ומדינות בעלות שלטון סמכותי, ומראה כיצד התנאים הפוליטיים משפיעים על היקף התופעה.

השפעת המשטר הסמכותי על אלימות מגדרית

מחקרים עדכניים מצביעים על כך שמשטרים סמכותיים יוצרים מנגנונים המאפשרים ואף מחזקים אלימות מגדרית:

• שליטה במידע ובמדיה – צנזורה והגבלת חופש הביטוי מקשים על איסוף ופרסום נתונים.

• חקיקה סמלית – לעיתים קיימים חוקים “מגִנים” שמטרתם בעיקר לשפר תדמית בינלאומית, אך אינם נאכפים בפועל.

• חוקים מדכאי תלונות- קיים שימוש בהליכי חקירה משפטיים שמרתיעים קורבנות מלהגיש תלונות (לדוגמה: חקירות משפילות, סנקציות על “הכפשת המדינה”). לעיתים מוקמות “ועדות בירור” פנימיות שמנוהלות ע"י מנגנוני ביטחון ולא גופי צדק עצמאיים.

• דיכוי דיווחים – נשים החוות אלימות חוששות להתלונן עקב סטיגמה חברתית, חקירות משפילות או סנקציות חוקיות.

• סטטיסטיקה מעוותת- פרסום נתונים חלקיים בלבד, או עיכוב הפצה של סקרים על אלימות מגדרית. הגדרה מחדש של מונחים משפטיים, כך שמקרה אלימות מסוימים לא יכנסו לקטגוריות של הטרדה.

•   כלכלה במשבר -  במדינות שבהן מתרחשים משברים כלכליים או מדיניות של קיצוצים , השירותים והגנות לנפגעות , ראשון להיפגע , מה שמשאיר אותן פגיעות יותר.

• השפעה של אידאולוגיות שמרניות ומשפט/דת- יש מדינות שבהן אידאולוגיה דתית או שמרנית מחזקת תפיסות של “תפקידים מגדריים” שמצדיקים במובן מסוים אלימות/הטרדה מינית כסוג של שליטה או נורמה. המשטר הסמכותני מנצל זאת או מאפשר אותה.

• 
  

כמה דוגמאות

במצרים, אחת המדינות בעלות שלטון סמכותי מובהק, שיעורי האלימות וההטרדה מדאיגים במיוחד:

• 99.3% מהנשים והנערות דיווחו שחוו הטרדה מינית כלשהי (סקר UN Women)

• כ-30% מהנשים הנשואות חוו אלימות מצד בן-זוג, ו-15.1% דיווחו על אלימות פיזית או מינית ב-12 החודשים האחרונים.

נתונים אלה מדגימים כיצד למרות חקיקה חדשה בנושא, הפער בין חוק למציאות נותר עצום.

גם בערב הסעודית, שבה חלו רפורמות בנושא בשנים האחרונות, הנתונים מצביעים על בעיה רחבה:

• מחקר ארצי מצא כי כ-44.8% מהנשים חוו אלימות בין-זוגית לפחות פעם אחת בחייהן.

• באזור אל-חאסה נמצא כי כ-35% מהנשים סבלו מאלימות ביתית.

• בקרב עובדי בריאות, 46.9% דיווחו על אלימות בעבודה, ומתוכם כ-3.9% דיווחו על הטרדה או אלימות מינית ישירה.

שיעורים אלה מצביעים על תופעה נרחבת החוצה מגזרים ומעמדות, ומושפעת מתרבות שמרנית וממנגנוני דיווח לקויים.

מגמות עולמיות והשוואה כללית

מחקר משווה רחב  מ2025 (https://rsisinternational.org/journals/ijriss/articles/a-comparative-analysis-of-gender-based-violence-discourses-insights-for-strengthening-policy-implementation/?utm_source=chatgpt.com  )  מצא כי משטרים סמכותיים נוטים להציג רמות גבוהות יותר של אלימות מגדרית ולטפל בה  בצורה פחות אפקטיבית. גם כאשר קיימים חוקים נגד הטרדה או אלימות מינית. העדר פיקוח ציבורי מאפשר למדינה לדכא תלונות, לעכב פרסום נתונים ולמנוע פיקוח חיצוני. תהליכים אלה מייצרים “סביבה של הכחשה” שמאפשרת לאלימות להמשיך ואף להתרחב.

הנתונים ממצרים ומערב הסעודית, יחד עם ממצאים ממחקרים השוואתיים אחרים, מלמדים כי שלטון סמכותי הוא גורם סיכון משמעותי להמשך והחרפה של אלימות מגדרית. החקיקה הקיימת במקומות אלה לרוב אינה נאכפת, והפחד מתלונות מונע מדידה אמינה של הבעיה.

ובישראל?

לכאורה איננו מצויים בשלטון סמכותי- האמנם?

מבלי להכנס להגדרות המצב השלטוני, ניתן לבחון את המצב מהכיוון השני- מה רמת האלימות המגדרית בשנתיים האחרונות?

ב 2024 נרצחו 20 נשים, רק 20% מהן דיווחו על אלימות טרם הרצח.

ב2025 נרצחו עד כה 23 נשים (נכון לספטמבר 2025  ).

סטטיסטיקות על  אלימות מגדרית  לשנת 2025 לא ניתן למצוא כלל.

בשנת 2024 פרסמו הלמ"ס את הדוח וכתבו: 15% מהאוכלוסייה הבוגרת חוותה פגיעה כלשהי - מהטרדות מיניות ועד לעבירות מקוונות - כשבקרב האוכלוסייה היהודית מדובר בנתון גבוה יותר: 17.3%. פערים מגדריים מדאיגים. שיעור דיווח נמוך: 96.5% מהנפגעות מהטרדה מינית לא פנו למשטרה.

בתנועה לחופש המידע נכתב: "לצערנו בתקופת השר בן גביר המשטרה מנסה להסתיר את נתוני הפשיעה. המשטרה הפסיקה לפרסם באופן יזום ושוטף את המידע הזה, כמו שעשתה בתקופת השר בר-לב. אנחנו נמשיך להביא את הנתונים לציבור ולא ניתן למשטרה לקבור אותם, או לנפנף רק בנתונים שנוחים לה, כפי שנוהג לעשות השר בן גביר".

מדוגמאות בודות אלו  והשוואת הפרמטרים המשפיעים על הנושא , במשטרים סמכותיים , ניתן להבין , שאנחנו נמצאים במצב, שללא ספק מאפיין משטרים מסוג זה.  קיימת עליה מתמדת בשיעור האלימות המגדרית בישראל. גם אם לכאורה, ניתן לייחס זאת לגורמים אחרים מהשלטון, הרי שברור כשמש שמי שצריך לטפל בזאת הוא הממשל, שלצערי לא עושה דבר, נהפכו. המשמעות היא, שאם לא יהיה שינוי בהתנהלות השלטון, המצב בתחום זה , כמו גם בתחומים אחרים ילך ויחמיר.

.

לסיכום-  ברור מעל לכל ספק שיש קשר הדוק בין משטר סמכותני לבין עליה דרמטית באלימות מגדרית על כל גווניה. בכדי להתמודד עם התופעה נדרשים לא רק חוקים אלא גם חיזוק מוסדות עצמאיים, חופש עיתונות ומנגנוני פיקוח אזרחיים ובינלאומיים שיבטיחו שהגנה על נשים תהיה מעשה ולא סיסמה.