כולם מדברים על חדשנות. אבל מי מטפל בחדרים החשוכים של התרבות הארגונית?

בעשור האחרון עולם העבודה עבר מהפכה. העבודה מרחוק, המרחבים הדיגיטליים, העבודה ההיברידית והקצב המהיר שבו עובדים מתקשרים ביניהם – כולם יצרו הזדמנויות עצומות, אבל גם סיכונים חדשים. לצד עומס, שחיקה וחרדה, צמחו תופעות שמתרחשות “מתחת לרדאר” – הטרדה, בריונות והתעמרות דיגיטלית.

דו״ח מ2024 של Eurofound   ( גוף השייך לאיחוד האירופי ומספק נתונים ומחקר על עולם העבודה באירופה) מדגיש:

רוב הארגונים עדיין לא נותנים למניעת הטרדה והתעמרות את המקום הראוי בסדר העדיפויות – ובמיוחד בכל מה שקשור לגרסאות הדיגיטליות של התופעה.

וכשמבינים את הממצאים, אי אפשר שלא לשאול: איך יכול להיות שנושא שמייצר כל כך הרבה נזק עסקי, רגשי ומשפטי – לא נמצא בראש סדר היום?

מה בעצם בדק הדו״ח?

הדו״ח בחן את מדינות האיחוד האירופי ונורווגיה, ובדק:

• האם יש חקיקה  מחייבת בנושא הטרדה והתעמרות במקומות עבודה?

• האם יש התייחסות מפורשת ל־cyberbullying –  (הטרדה דיגיטלית )?

• האם מעסיקים נדרשים לאמץ מדיניות ונהלים מחייבים?

• איך הנושא נכנס (או לא נכנס) לתוך נהלי ניהול הסיכונים הארגוניים?

• מה הנזק הכלכלי והארגוני של התופעה: תחלופה, ימי מחלה, ירידה במוטיבציה, עזיבת טאלנטים ועוד.

הממצאים חדים וברורים: הטרדה והתעמרות – פיזית, מילולית או דיגיטלית – פוגעות ישירות בבריאות העובד, בפריון הארגוני ובביצועים. אבל ברוב המקומות – עדיין לא מטופלות באופן מספק.

איפה הנושא נמצא היום בתוך סדרי העדיפויות הארגוניים?

1.     הנושא מטופל כסיכון פוטנציאלי אך לא כפרקטיקה אסטרטגית.

במדינות רבות הטרדה  והתעמרות הן סעיף בתוך חוק רחב יותר המטפל בבריאות ובטיחות בעבודה. המשמעות הארגונית, שלא תמיד יש תהליך מובנה, אין אחריות ניהולית ברורה, והנושא לעיתים לא נמצא כלל על שולחן קובעי המדיניות ומקבלי ההחלטות.

2 . בכל הנוגע ל־ Cyberbullying – הפער גדול אפילו יותר

הדו״ח מראה כי רק מעט מדינות מתייחסות במפורש להטרדה דיגיטלית בסביבה ארגונית. כלומר – מיילים עוינים, וואטסאפים משפילים, שימוש בשיימינג בערוצי עבודה – לא מקבלים מענה רגולטורי ברור.

בעולם שבו 70% מהתקשורת הארגונית מתבצעת דיגיטלית, זה פער משמעותי.

3 . במדינות שבהן אין דרישה חוקית – רוב הארגונים פשוט לא מטפלים בנושא

כאשר החובה היא וולונטרית, מעט מאוד מעסיקים בוחרים לנסח מדיניות, להכשיר מנהלים או לבנות מנגנוני דיווח וחקירה.

במילים אחרות: אם החוק לא מחייב – הארגון לא יוזם.

4. הפער בין השיח הציבורי למציאות הארגונית

רוב הדיון הציבורי על התעמרות והטרדה דיגיטלית נמצא בקרב בני נוער ורשתות חברתיות. רק לאחרונה החלו לדבר על המשמעויות הארגוניות – אבל היא עדיין לא תורגמה לתקנות, הכשרות או תהליכים מסודרים.

ומה המחיר שהארגונים משלמים?

הדו״ח מציג נתונים מדאיגים:

• עלייה בתחלופת עובדים – במיוחד בקרב נשים, עובדים צעירים ועובדים מקבוצות מיעוט.

• ירידה בפרודוקטיביות ובביצועים (במקרים מסוימים בעשרות אחוזים).

• עלייה בימי מחלה – בעיקר סביב תסמינים נפשיים כמו חרדה, דיכאון ושחיקה.

• עלות עסקית ישירה: גיוס מחדש, קליטה, חפיפה, אובדן ידע.

במילים פשוטות: ההתעלמות עולה לארגון כסף, זמן, ומהווה סיכון ניהולי ממשי.

אז מה ארגונים צריכים לעשות עכשיו?

הדו״ח קורא למדינות ולארגונים לבצע "עדכון גירסה"  למערכות המניעה:

·       להעלות את הנושא לדרג הניהולי הבכיר

הטרדה והתעמרות – פיזית ודיגיטלית – צריכות להיות:

• חלק מניהול הסיכונים

• חלק מדיווחי ESG

• חלק מיעדי התרבות הארגונית

·        לעדכן מדיניות קיימת ולהוסיף התייחסות ברורה ל־Cyberbullying

לא מספיק לכתוב “אסור להטריד”. חייבים להגדיר דוגמאות, כללים, תהליכי דיווח, והשלכות.

·        להכשיר מנהלים – לא רק עובדים

הבעיה מתחילה ומסתיימת בניהול: מנהלים לא תמיד מזהים התעמרות, לא תמיד יודעים איך להגיב, ולעיתים—הם המקור שלה.

·        לבנות מנגנוני דיווח בטוחים ודיסקרטיים

מה שעובד בעולם האמיתי:

• פניות אנונימיות

• ערוצי דיווח דיגיטליים

• זמינות 24/7

• טיפול ברור ושקוף

·        לייצר חוויית למידה אמיתית, לא מפיק לסמן V .

הדו״ח מצביע על כך שהדרכות פרונטליות או סרטונים ישנים לא מספיקים. מה שמשנה התנהגות הוא למידה חווייתית, אינטראקטיבית, מבוססת מצבי אמת .

ומה אצלנו?

בארץ לא קיים כלל חוק למניעת התעמרות, השינוי שנעשה בחוק למניעת הטרדה מינית, התייחס באופן חלקי לנושא הדיגיטלי בכך שהוסיף את סעיף הפצת תמונות/ סרטונים ללא הסכמה לחוק, אך לא קיימת הרחבה לתוכן נוסף שעובר ברשת.

בתוך המסגרת הזאת, מרבית הארגונים מבצעים הדרכה שנתית אחת  או משתמשים בלומדה עצמית, שעל העובדים לבצע פעם בשנה, מסמנים V על הנושא ומשאירים אותו מאחוריהם, בתקווה שלא תצוץ איזו תלונה.

מעטים הארגונים שלוקחים יוזמה, מבצעים פעילות רחבה יותר ומתיחסים גם לנושא ההתעמרות.

המשמעות- לא יחול שינוי בנושא ההטרדות וההתעמרות בארגונים וגם המדד של הגשת תלונה ככלי לבחון האם הנושא טופל כהלכה הוא מדד מעוות, כי מרבית המוטרדים או אלו שהתעמרו בהם כלל לא מדווחים.

בשורה התחתונה

דו״ח Eurofound לשנת 2024 הוא קריאת השכמה ברורה: העולם הדיגיטלי יצר סוגי הטרדות חדשים, אבל רוב הארגונים עדיין מתמודדים עם בעיות של המאה הקודמת.

מי שימשיך להתעלם – ישלם מחיר. מי שיטמיע מנגנוני מניעה מודרניים – ירוויח עובדים מחויבים, תרבות בריאה ויתרון עסקי.

הבחירה היא שלכם.