התעמרות בעבודה דרך פריזמה מגדרית ולמה נשים מתעמרות יותר בנשים?

 התעמרות בעבודה היא בעיה של מערכת ולא של אדם כזה או אחר.  אבל יש לבחון את התופעה לעומק כדי להבין מה הגורמים במערכת שמובילים אנשים להתעמר.

הפעם  מחקר רחב היקף שפורסם ב-International Journal of Manpower  שבוחן את הנושא מפרספקטיבה מגדרית ומבני כח בארגון.

המאמר מתבסס על מחקר אמפירי מקיף שנערך בניו זילנד, תחת הכותרת:An exploration of gender and workplace bullying in New Zealand.

המחקר  בדק מגוון מגזרים, והעביר שאלון שבחן

·       חוויות של התעמרות במקום העבודה

·       מגדר הקורבן

·       מגדר הפוגע

·       והאם הפוגע היה בתפקיד ניהולי

המטרה הייתה לזהות דפוסים חוזרים של התעמרות והקשר שלהם למגדר ולכוח ארגוני.

מי פוגע במי?

גברים - פוגעים בגברים ובנשים באותה מידה.

כלומר, ההתעמרות הגברית אינה מוגבלת למגדר אחד, והיא קשורה יותר לשליטה, מעמד והיררכיה מאשר למין הקורבן.

לדוגמה -עובדים גברים דיווחו על פגיעות חוזרות מצד גברים אחרים – השפלות מקצועיות, הקטנה פומבית, חסימת גישה להזדמנויות , לצד דיווחים של נשים שחוו דפוסים דומים מאותו סוג פוגעים.

נשים – פוגעות בעיקר בנשים אחרות

כאשר הפוגעת הייתה אישה, דפוס הבריונות היה שונה:

• רוב מקרי הפגיעה הופנו כלפי נשים אחרות

• פגיעה של נשים בגברים הייתה נדירה משמעותית

דוגמה -נשים דיווחו על מנהלות או קולגות נשים שהפעילו בריונות דרך הדרה, ביקורת מתמשכת, פגיעה במעמד המקצועי או יצירת אקלים עוין – בעיקר כלפי נשים אחרות בצוות.

הממצא הזה מערער את ההנחה שהתעמרות תמיד מגיעה מלמעלה כלפי מטה או שגברים הם אלו שמתעמרים בנשים.

עדיין לתפקיד הניהולי יש משמעות קריטית

המחקר הראה שהתעמרות נפוצה יותר כאשר קיימת:

• היררכיה ברורה

• פערי כוח פורמליים

• ותלות של הקורבן במי שפוגע בו

 המחקר מצא שמנהלים ומנהלות , הופיעו בתדירות גבוהה יותר כפוגעים, במיוחד כשהייתה להם שליטה על קידום, הערכה, עומס עבודה או עתיד תעסוקתי.

השוני בהתעמרות בין גברים לנשים

התעמרות מצד גברים: ישירה, גלויה ונשענת על הררכיה ותפקיד.

דוגמאות:

• מתן הוראות משפילות או צעקות בפורום פתוח (ישיבות, מרחב עבודה משותף)

• ביקורת פומבית החוזרת על עצמה, לעיתים תוך ערעור על יכולת מקצועית

• שימוש בכוח ניהולי: שלילת סמכויות, העמסה לא סבירה של משימות, או איום סמוי על קידום

• שיח תוקפני שמוצג כאסרטיביות או דרישה לסטנדרטים גבוהים

התעמרות מצד נשים: בצורה עקיפה ולא ישירה, דרך פגיעה במערכות יחסים במוניטין ובשייכות, בדרך כלל מתבצע הרחק מעין ההנהלה.

דוגמאות :

• הדרה שיטתית מישיבות, משימות או רשתות השפעה לא פורמליות

• רכילות, ערעור אמינות מקצועית מאחורי הקלעים

• התעלמות מכוונת, שלילת מידע חיוני.

• יצירת קואליציות או בריתות שמבודדות את הנפגע/ת

המחקר מדגיש כי דפוסים אלה נפוצים במיוחד בקרב נשים, בין היתר משום ש:

• תוקפנות גלויה נתפסת כלא לגיטימית עבור נשים

• נשים נענשות חברתית על עימות ישיר

הנקודה החשובה במאמר -אין הבדל המבוסס על אופי נשי או אופי גברי, אלא על הסתגלות לנורמות מגדריות ולמבני כח.

נשים וגברים פועלים בתוך:

• ציפיות שונות לאופן שבו מותר להם להביע כוח

• סנקציות שונות על תוקפנות גלויה

• מבנים ארגוניים שמתגמלים סוגי התנהגות מסוימים ומענישים אחרים

לכן, ההתעמרות לובשת צורות שונות , אבל הנזק הוא זהה.

מה מקורות ההבדל?

מבנה ארגוני.

מרבית הארגונים נבנו היסטורית סביב נורמות גבריות, תחרות והיררכיה. במבנים הללו נשים נאלצות לפעול בסביבה שבה:

• מקומות כוח לנשים הם מוגבלים

• קידום נשי נתפס כחריג או כמשאב נדיר

 תחרות בין נשים נובעת ממחסור בהזדמנויות

כאשר מספר התפקידים הבכירים המיועדים (בפועל או בתפיסה) לנשים קטן, נשים נתפסות כיוצאות דופן ולא כחלק מקבוצה לגיטימית בהנהלה ,נוצר מצב שבו נשים עלולות לראות נשים אחרות כאיום ישיר, יותר מאשר גברים.

זה מייצר:

• תחרות בין נשים

• ולעיתים פגיעה בנשים אחרות, במיוחד אלו הנתפסות כמאיימות על המעמד הקיים

נורמות מגדריות מגבילות עימות ישיר כלפי גברים

המאמר מצביע על כך שנשים נענשות יותר על עימות ישיר, נתפסות כלא נשיות, בעייתיות או רגשניות, כאשר הן מביעות תוקפנות גלויה.

כתוצאה מכך, הפגיעה מופנית לעיתים:

• כלפי מי שנמצאת בעמדת כוח דומה

• או כלפי נשים אחרות, ולא כלפי גברים בכירים

מסקנה

האחריות אינה על נשים – אלא על המערכת

נשים מתעמרות יותר בנשים לא בגלל מגדרן, אלא משום שהן פועלות בתוך:

• מבנים ארגוניים גבריים

• מחסור בהזדמנויות

• ונורמות שמגבילות ביטויי כוח כלפי מעלה

סיכום

המאמר מדגיש כי התעמרות במקום העבודה היא בראש ובראשונה תופעה מערכתית, הנובעת ממבנים ותרבות ארגונית, ולא מבעיה אישיותית של עובד או עובדת כאלה או אחרים. לצד זאת, הוא מציע פרספקטיבה מגדרית ומראה כי דפוסי ההתעמרות מושפעים ממגדר: נשים חוות ומפעילות התעמרות בתדירות ובאופן שונים מגברים, ולעיתים אף כלפי נשים אחרות.

עם זאת, הן המאמר והן הטענה העולה ממנו מבהירים כי אין מדובר בהבדלים הנובעים מאישיות נשית או גברית, אלא כתוצר של מערכות ארגוניות שנבנו לאורך שנים על בסיס אי־שוויון מגדרי, יחסי כוח ונורמות מפלות. בתוך מציאות זו, נשים פועלות במרחב מצומצם של הזדמנויות וכוח, ודפוסי ההתעמרות משקפים הסתגלות למערכת ולא תכונה אישית.