"אז כבר אי אפשר להתאהב בעבודה?"
"אני לא סוגר לעולם את הדלת יותר כשאני בשיחה עם עובדת."
"אסור להגיד למישהי שהיא נראית טוב היום?"
"אני מפחדת לדבר כבר"
כל כך הרבה פעמים שמענו את המשפטים הללו , כאילו הme too הרסה את הרומנטיקה, הרסה את הספונטניות ויצרה תנאי עבודה מאיימים.
ה ME TOO חוללה מהפכה, אבל לא בכיוון הזה.
היא העלתה מודעות ובעיקר יצרה את הבסיס לדווח על התופעה של הטרדה מינית
מרבית המוטרדות כלל לא מדווחות על ההטרדה . הנתון מצביע על כך שרק 10% מאלו שהוטרדו יתלוננו, כלומר 90% ישתקו.
הme too אמר שאסור לשתוק, צריך להוציא לאור כל הטרדה, הוא נתן כח לכל אלו ששתקו עד היום ועדיין הנתונים רחוקים מלהיות משביעי רצון.
רק לאחרונה , בכתבה על הטרדות מיניות במערכת הבריאות הציבורית בארץ , עולה כי 7% בלבד התלוננו – זה אומר ש93% בחרו שלא לעשות זאת.
אז למרות מהפכת הme too עדיין יש קושי רב להתלונן ולדווח בעיקר במקומות עבודה.
הקושי נובע מכמה סיבות:
· פחד לאבד את מקום העבודה
· פחד שלא יאמינו לי
· התמודדות מול סמכות
· חשש מבידוד חברתי
· לא יודעים אם זו הטרדה
· לא יודעים למי לדווח
ניתן אף לומר שה me too , במקומות עבודה , פחות משפיע על יכולת של מוטרד/ת להתלונן לאור נתונים אלו.
יחד עם זאת הוא העלה בצורה דרמטית את המודעות לנושא ההטרדות בארגונים .
אם נחזור לציטוטים מעלה , השיח הזה הוא בהחלט תוצאה של הme too ויש לו חשיבות עצומה.
הוא מוכיח שאנשים בארגונים צריכים לחשוב פעמיים לפני שמדברים/ פועלים/כותבים וזה הישג אדיר בפני עצמו.
השפה השתנתה ודור ה"מיידלה" צריך להבין זאת.
ואם בכל זאת אתם מזדהים עם הציטוטים הללו- משהו בארגון שלכם לא מנוהל כהלכה.
בארגון שעושה את כל הפעולות הנדרשות למניעת הטרדה מינית- מעלה את הנושא באופן קבוע, מציג מדיניות ברורה בנושא, מבצע הדרכות קבועות בנושא, עושה פעילויות הקשורות לסביבה בטוחה ומכבדת, בארגון כזה לא יהיה חשש להתנהל.
לדוגמה, אם הארגון מצליח לייצר סביבת עבודה בטוחה ומכבדת, אז לשבת עם עובדת בדלת סגורה, לא יעלה על הדעת שמישהו מנסה להטריד אותה. ואם יש באותו ארגון ממונה למניעת הטרדות מיניות והיא פעילה וכולם יודעים מי היא, אז משדרים לכולם שיש פה מנגנון שלא ייתן שיקרו הטרדות בארגון וגם העובדת שיושבת בחדר הסגור לשיחה , יודעת שהיא בטוחה ומוגנת.
ומה עם הרומנטיקה?
ארגונים צריכים לפרסם מדיניות ברורה לגבי מערכות יחסים שעשויות לצמוח כאשר מתקימים יחסי מרות.
המדיניות צריכה להבהיר למנהלים שאחריותם לדווח על אירוע מסוג זה למשאבי אנוש או לממונה עליהם.
המנגנון הזה מייצר את הדברים הבאים:
· אחריות המנהלים , החייבים לדעת מה נדרש מהם.
· בדיקה של הארגון שאין ניצול של יחסי מרות.
· יכולת של הארגון לפעול בדרכים שונות, אם הקשר שנוצר עשוי להשפיע על סביבת העבודה (כמו החלטה להעביר אחד מבני הזוג למחלקה אחרת) .
· מעביר מסר לכלל העובדים והמנהלים- בארגון הזה דואגים לסביבה בטוחה ומכבדת לכולם.
כאשר ארגונים פועלים בדרך זו , הכללים והגבולות ברורים לכולם , יש תחושה של מוגנות ואף אחד לא יעלה על דעתו שסגירת דלת לשיחה תהיה פוטנציאל להטרדה, או אם מישהו החמיא למישהי פעם אחת בצורה חברית אף אחד לא יחשוד שהוא מנסה להטרידה.
לסיכום- זה בידיים של הארגון לייצר סביבה בטוחה ומכבדת ואם ה ME TOO גרם לארגונים להבין זאת- דיינו.