כתבה שפורסמה בוואלה 5.7.2021.
מעבר לתקדים המשפטי הנלווה להחלטה זו, יש מקום לבחון את ההתנהלות של האירוע כפי שהיא מוצגת בכתבה ומאפיינת לעיתים ארגונים אזרחיים.
“יש לבצע הכשרה מעמיקה לממונה כדי לתת לה את כל הכלים הנדרשים לניהול נכון של תלונה, אבל במקביל יש לייצר נהלי עבודה ברורים בכל הקשור להטרדות מיניות.”
הניסיון לשכנע את המתלוננת, לא להתלונן נובע בראש ובראשונה מהפחד התדמיתי- כיצד זה יפגע בארגון כלפי חוץ וכלפי פנים, אבל במקרים רבים זה יושב על הפחד מלנהל את התלונה. הפחד לנהל את התלונה נובע בעיקרו מחוסר ידע לנהל את התלונה ומחוסר בתהליכים ברורים בארגון איך עושים זאת. בארגונים רבים נותנים את תפקיד הממונה על הטרדות מיניות למישהי, שמעולם לא הוכשרה לתפקיד, ולעיתים קרובות למישהי שאיננה בכירה בארגון מתוך רצון לצאת ידי חובה בהתאם לדרישות החוק . במקרים אלו:
יש סיכוי נמוך להגשת תלונה גם אם התרחשה ולזה מחיר גבוה כפי שסקרנו בפוסטים קודמים.
אם הוגשה תלונה , תהיה התערבות של דרגי ניהול שינסו לבטלה כמוזכר לעיל וזהו כמובן חטא על פשע.
אם תנוהל התלונה, יש סבירות גבוהה שלא תנוהל כראוי ויהיו נפגעים רבים לאירוע זה בארגון.
המסקנה: יש לבצע הכשרה מעמיקה לממונה כדי לתת לה את כל הכלים הנדרשים לניהול נכון של תלונה, אבל במקביל יש לייצר נהלי עבודה ברורים בכל הקשור להטרדות מיניות, בראש ובראשונה כדי למנוע אותן אבל גם להעביר מסר, שהעניין יטופל בצורה המקצועית ביותר. כאשר יוצרים כללים ברורים הנוגעים לעניין זה מייצרים באופן מידי תחושה של סביבת עבודה נעימה ובטוחה, בה יש למי לפנות ובה מתנהלים אירועים מסוג זה באופן המקצועי ביותר.