top of page

על קיבוץ ועל שוויון מגדרי -מאמר דעה מאוד אישי.

בכתבה על ספרה החדש של נילי לנדסמן- "הפועלות" , היא מתייחסת לנושא השוויוניות המגדרית, בכמה היבטים כפי שניתן להבין מהכותרת: "כשאת האישה היחידה בסביבה, חושדים שבאת כדי לפתות".

אני רוצה להתייחס לסוגיה שהעלתה בנוגע לשוויון המגדרי בקיבוץ.

כמי שנולדה וגדלה עד גיל 21 בקיבוץ, נושא השוויון תמיד העסיק אותי.

לימים גם יכולתי לומר ששוויון הוא ערך מרכזי בחיי  והוא בא ליידי ביטוי בהשקפת עולמי, בדרך בה ייצרתי קשרים ובאופן בו התנהלתי וניהלתי דברים גם בהיבטים מקצועיים.

תמיד האמנתי שהקיבוץ הוא זה שהטמיע בי את הערך הזה ועיצב את דמותי.

 במידה רבה זו האמת אבל הכתבה שלחה אותי להתבונן רגע לאחור לימי הקיבוץ שגדלתי ולבדוק האם באמת ההתנהלות הייתה שוויונית גם בהיבט המגדרי?



רוח הדברים והמסרים היו ללא ספק שוויוניים- כולנו בנים ובנות לבשנו בגדים זהים (פעם בעונה יכולנו לבחור במחסן הבגדים מספר קבוע של חולצות ומכנסיים ובגדים חגיגיים) נעלנו את אותם נעליים וסנדלים.

כאשר התחלנו לתרום את חלקנו לעבודות הקיבוץ יכולנו לבחור כל עבודה (מטבח, חדר אוכל, גנים, גידולי שדה, רפת, לול וכדומה), לא הייתה תחושה שמישהו בגלל מגדר אינו יכול או יכולה לעבוד בכל העבודות שהוצעו.

כולנו לקחנו חלק בכל העבודות הקשות בגיוסים שנדרשו בתקופות שונות כדי לתת יד בקטיף, או הדברה או כל פרויקט אחר שהקיבוץ העמיד.

ולמרות כל זאת, גננות היו רק נשים, מטפלות בגנים ובבתי הילדים היו נשים, רוב עובדות המטבח היו נשים.

ומנגד  רוב מזכירי הקיבוץ היו גברים, מנהלי המפעל היו רק גברים, אחראי רפת, אחראי לול, אחראי גידולי שדה- גברים!

והשאלה היא למה?

איך יכול להיות שדווקא בחברה שחרטה על דגלה את נושא השוויון, נשים וגברים הוסללו לתפקידים המסורתיים והפטריארכליים הללו?

איך יכול להיות שנשים וגברים עושים את אותה עבודה בדיוק, בשדות ברפת בלול , לכאורה שיווין מלא, אבל בכל הקשור לעמדות הניהול בקיבוץ- רק גברים?

חלק מההסבר נעוץ בתהליכים שכל חברה שמרנית עוברת- הגם שהקמת הקיבוץ היתה מהפכה ענקית, עדיין האנשים שהקימו אותו באו מבתים שמרניים, שהיה ברור שהגבר בעמדת ניהול והאישה דואגת לילדים ולעבודות הבית.

בנוסף כמו שנילי מציינת בכתבה, נשים לא העזו לבקש לא העזו לדרוש, הכל עבר או התקדם דרך הגברים שהיו לצידן.

גם זה נעוץ בתהליך שעוברת חברה בדרך לשינוי.

לא הייתה מישהי מספיק נועזת להגיד ME TOO !!!

אני נוטה להאמין , שאם נשים היו באות בדרישה לקבל תפקידים ניהוליים בקיבוץ של פעם , גם אם אולי בתחילה זה לא היה מתקבל בעין יפה, זה היה קורה.

מאחר והבסיס השוויוני כבר היה קיים, לא ניתן היה לסתור בצורה לוגית את הדרישה הזו, בפרט שעלתה בקנה אחד עם הערכים של הקיבוץ.

מסקנה:

מן הפרט אל הכלל- הדוגמה של הקיבוץ מדגישה לנו שגם שיש קרקע פורייה  לשוויון  מגדרי הוא עדיין לא מתקיים.

היום השוויון המגדרי, מדובר בכל העולם. כמה הוא מיושם? יש עוד דרך!

 אבל אנחנו כנשים צריכות לזכור שכדי לחולל את השינוי אנחנו חייבות לעמוד על שלנו, לדרוש את מה שמגיע לנו ולא בעולמות של נשים, כפי שנילי מזכירה בכתבה, אלא בכל מקום.

רק ככה נבטיח שהבנות שלנו כבר יהיו במקום אחר.

5 צפיות0 תגובות

Comments


bottom of page